.png)
מטריצות רייבן הפרוגרסיביות הן אחת מבחני ה-IQ הנפוצים ביותר. נחקור את שלושת הסוגים השונים הקיימים, את ההיסטוריה והשיפורים שלהם, נעבור על כמה דוגמאות לשאלות, ולבסוף על היתרונות והחסרונות שלהם. בפחות מעשר דקות, תהיה לך הבנה טובה מאוד של הפרופיל של סוג מבחן זה.
מבוא למבחני רייבן
למרות שמובן בדרך כלל כמבחן אחד, ה-מטריצות רייבן הן למעשה שלושה מבחנים שונים עם אותו סוג שאלות. הראשון הוא ה-מטריצות צבעוניות מתקדמות (CPM) לילדים בגילאי חמש עד אחת עשרה. השני הוא ה-מטריצות מתקדמות סטנדרטיות (SPM) מגיל אחת עשרה ועד סוף גיל ההתבגרות. והשלישי הוא ה-מטריצות מתקדמות מתקדמות (APM), אשר -כפי שהשם מרמז- כוללות מטריצות מתקדמות ומורכבות יותר ומיועדות לאנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה.
כל המבחנים מורכבים מקבוצת שאלות. בכל שאלה תמצא מטריצה שבה האלמנטים עוקבים אחרי דפוס אחד או יותר. חלק מהמטראיצה חסר וצריך למלא אותו על ידי בחירה בין האלטרנטיבות המוצגות - כאשר רק אחת מהן מתאימה ביותר.
למשל, ה-APM כולל 36 שאלות מטריצה, וכל אחת מהן מציעה שמונה אפשרויות בכל שאלה. בדרך כלל יש לו מגבלת זמן של 40 דקות, אך ישנן גם גרסאות ללא מגבלת זמן. הגרסאות הקודמות מודדות יותר את טווח היכולת (ללא מגבלת זמן) בעוד שהגרסאות המאוחרות מתמקדות בביצועים אינטלקטואליים וביעילות (עם מגבלת זמן).
עם כל שאלה חדשה, הקושי גובר, ודורש "סוגי הסקה מורכבים יותר" עד שהאדם מגיע לסף שבו כל מטריצה חדשה פשוט קשה מדי לפתרון.
למרות שה-CPM הוא גרסה צבעונית לילדים, בפועל, לצבעים אין שום חשיבות, מכיוון שהם לא עוזרים בפתרון הבעיות והכוונה היחידה בשימוש בהם היא לשמור על המוטיבציה גבוהה בזמן ביצוע המשימה. מבחנים מבוססי צבע משמשים גם עם קשישים ואנשים עם מוגבלויות.
הולדת מבחני ה-IQ של מטריצות
בשנת 1938, הפסיכולוג ג'. רייבן יצר את הגרסה הראשונה של המבחן, הגרסה הסטנדרטית. כפסיכולוג צעיר, הוא עזר למורו, פרופ' פן רוז, בחיפוש אחרי גנים של אינטליגנציה. המורכבות של המבחנים הקיימים באותה תקופה הקשתה על ביצוע המחקר והובילה לפיתוח המבחן החדש על ידי רייבן כמתודה להעריך אינטליגנציה במהירות, בקלות ובעלות נמוכה.
הגרסה לילדים (CPM) והגרסה לאנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה (APM) פותחו מאוחר יותר, ופורסמו בשנת 1947. באותה שנה, גם, הוקטן מספר השאלות מהן 48 ל-36, מכיוון שנמצא כי רבות מהשאלות לא סייעו בהבחנה בין רמות IQ. מאוחר יותר, הופיעו מספר תיקונים ששיפרו את התוקף ופרסמו שאלות חדשות.
בעיני רייבן, המבחנים נועדו למדוד את "היכולת ליצור השוואות, להסיק מסקנות על פי אנלוגיה ולפתח שיטה לוגית של חשיבה, ללא קשר למידע שנרכש קודם". כפי שראינו עם יוצרים אחרים של מבחנים כמו קטל, רייבן גם ניסה ליצור מבחן חופשי מהשפעה חינוכית ותרבותית.
עם זאת, ייתכן שנימשך לחדש את הפרשנות של העבר עם הידע הנוכחי שלנו, כי למעשה הוא מעולם לא חשב שהמבחן מודד אינטליגנציה כללית אלא שכל בעיה בודקת מערכת חשיבה ספציפית.
בהגדרתו, אינטליגנציה הייתה היכולת לפעול בכל מצב עם (i) זיכרון נחוץ של מידע ו-(ii) ביצוע השוואות והסקת מסקנות באמצעות אנלוגיה. לכן, אפשר לומר שרייבן ראה את האינטליגנציה כמורכבת משני מרכיבים. ולכן הוא מדד אינטליגנציה על ידי שימוש בנוסף למטריצות, במבחן אוצר מילים של מיל היל. מאוחר יותר, הקורלציה הגבוהה בין התוצאה הכללית של האינטליגנציה לבין מבחן המטריצות תומכת בשימוש באחד מהמבחנים הללו כניבוי מספק.
שאלות המטריצות
כל שאלה היא תמיד מלבן של 3x3 עם תשעה תאים (לפעמים 2x2 לגרסאות קלות יותר). בכל תא יש פריט אחד או יותר (כמו מעגלים, משולשים, חצים...) והתא התחתון-ימני ריק. כדי למלא את התא הריק, המשתתף חייב לבחור בין שמונה תשובות אפשריות.
ממערכת היחסים בין הפריטים השונים בכל תא ובין הפריטים בתאים האחרים, על האדם להסיק או להניח אילו כללים ויחסים קיימים ולכן איזו תשובה ממלאה בצורה הטובה ביותר את המטריצה. התשובה הנכונה היא חד-משמעית, שכן תמיד יש רק יחס אחד חד-משמעי (או קבוצת יחסים) שמוביל לתשובה אחת אפשרית בלבד.
בואו נראה שני דוגמאות בסיסיות לפני שנצלול לסוגי ההיגיון הנפוצים ביותר הנדרשים. עכשיו המטריצה הראשונה:
כפי שאנחנו רואים, כל שורה מכילה את אותו סוג של אלמנט. השורה הראשונה מלאה בעיגולים, השורה השנייה מלאה במשולשים, והשורה האחרונה מכילה שני מלבנים. אפשרויות התגובה לבחירה הן
.png)
דרישת ההיגיון: לכן, התא הריק האחרון חייב להיות מאותו סוג כמו שני האחרים בשורה, שהם מלבנים ריקים מכל צבע. זה משאיר את A כאופציה היחידה האפשרית. בחירה ב-B תהיה טעות מכיוון שאין דמות אחרת מלאה בצבע. למטה תוכל לראות כיצד המטריצה המלאה תיראה עם התשובה הנכונה. המטריצה המלאה תהיה:
.png)
עכשיו בואו נראה דוגמה שנייה, קצת יותר מורכבת.
הפעם אנחנו יכולים לראות שכל שורה מכילה את אותו סוג של אלמנט. אבל גם, עם כל עמודה שמאלה, הדמות מתמלאת יותר בצבעים פנימיים.
האלטרנטיבות שמן עלינו לבחור הן הבאות:
דרוש היגיון: כך שהמטריצה נראית כאילו משלבת שני כללים. אחד הוא שמירה על אותו סוג דמות בכל שורה. השני הוא טשטוש הפנים של הדמות בכל עמודה, כשהטשטוש הולך ומתרקם ככל שמתקדמים ימינה. זאת אומרת שעלינו לבחור ב-B, מכיוון שהיא מלבן כמו הדמויות בשורה, אך גם כהה יותר משתי האחרות, שכבר הופיעו בעמודות משמאל עם מילויים בהירים יותר. בואו נראה את הפתרון:
סוגי ההיגיון הנדרשים
כפי שכבר אמרנו, ברמה אבסטרקטית, המבחן מודד את היכולת לבצע הן הסקה דדוקטיבית והן הסקה אינדוקטיבית. כמה דוגמאות קונקרטיות להסקה הנדרשות יהיו:
- הבחנה בין דמיון ושוני בדמויות והבנת כיצד הם משפיעים על כל תא
- הערכת הכיווניות בשדה התפיסה של הדמות ביחס אליהם ודמויות אחרות
- תפיסת איך דמויות יכולות ליצור שלם
- לנתח חלקים מהדמויות ולהבחין אילו אלמנטים חשובים בכל מקרה
- השוואת שינויים אנלוגיים בכל חלק במטריצה
אנו לא יכולים לחשוף יותר מדי מהדפוסים והכללים הספציפיים שהמבחנים משתמשים בהם מבלי לפגוע בשלמותם. אך אנו יכולים להזכיר בצורה מושלמת כמה מהכללים הבסיסיים ביותר שמופיעים לעיתים קרובות בבעיות כדוגמה:
- קוהרנטיות: טיפוסי לשאלות של ילדים שבהן סיפור יכול להיות הגיוני רק עם אלמנט אחד.
- רכיבים זהים: כאשר רכיב צריך להישאר שווה כמו בדוגמה שראינו למעלה.
- דפוס מתמשך: האדם צריך למצוא מהו הדפוס המתקיים בעמודות או בשורות (למשל, דמויות מסתובבות ימינה בכל עמודה, וכו'...)
- היישום של פעולה מתמטית: כמו כאשר לכל עמודה יש כפול ממספר האלמנטים.
- יחסים ושילובים: לדוגמה כאשר אלמנטים של תאים שונים מתאחדים כדי ליצור פריט מורכב יותר.
לעיתים קרובות הפתרון שניתן לבעיה הוא נכון אך ההיגיון שגוי. אולי התשובה הייתה נכונה, אך מאוד סביר שהשאלה הבאה לא תיפתר כראוי. אז, עכשיו כשמדובר בשגיאות, מהן השגיאות הנפוצות ביותר בעת ביצוע המבחן? שתי שגיאות נפוצות הן:
- קורלציות לא שלמות: כאשר האדם נכשל לחשוף את כל הכללים והדפוסים הפועלים במטריצה. נפוץ בשאלות מורכבות.
- צומת רעיונות: כאשר פרטים לא רלוונטיים היו צריכים להתעלם מהם אך לא התעלמו. לדוגמה, שימוש בדפוס גודל כאשר היה צריך להתעלם ממנו כי רק שני אלמנטים הושפעו.
מתי יש להשתמש בהם?
המבחנים של עורב משמשים בהגדרות חינוכיות, ניסיוניות וקליניות. עם זאת, השימוש בהם צריך להיות מוגבל להחלטות או הקשרים שבהם דיוק גבוה אינו הכרחי ונדרש מבחן פשוט וחסכוני. לדוגמה, מבחן זה נפוץ מאוד במחקרי פסיכולוגיה כאשר ה-IQ המדויק אינו המטרה העיקרית של המחקר. אך הוא אינו משמש להערכות קליניות מקיפות שבהן החלטות חשובות יכולות להשפיע על חיי אדם.
בהתאם לגיל, עליך להשתמש או בגרסה לילדים (CPM) או בגרסה למבוגרים (SPM או APM). זה מאוד טיפוסי להשתמש בזה בהקשר של חינוך כדי לקבל תחזית בסיסית על האינטליגנציה של הילד. גרסת המטריצות המתקדמות (APM) משמשת, למשל, גם בהשכלה גבוהה.
תוקף ואמינות
אז, האם המבחן חזק? שני היבטים חשובים של מבחן הם אם הוא תקף ואמין. אמינות מתייחסת לשאלה אם למבחן יש שגיאות מדידה, או במילים אחרות, "אם תעשה את המבחן שוב, האם תקבל את אותו תוצאה?". ותקפות אומרת לנו אם אנחנו באמת מודדים אינטליגנציה. האם תוצאת המבחן מתואמת עם ביצועים אקדמיים טובים? תוצאה טובה יותר במבחן משמעה סיכוי גבוה יותר לקריירה מצליחה?
בהקשר זה, מבחני רייבן יש להם מהימנות די טובה שנמצאת בטווחים בין 80% ל-90%, כך שגיאות המדידה קטנות. לגבי תוקף, דרך מאוד נפוצה לקבוע אם מבחן הוא תוקף היא על ידי השוואת התוצאות שלו עם מבחן יותר מבוסס. ובכן, בהשוואה לסולם וקסלר החזק יותר, הקורלציות די טובות למעשה, סביב 55% ל-70%. אבל לא מספיק טובות כדי להשתמש במבחנים לכל מטרה, כפי שאמרנו קודם.
גרסאות מקוצרות
כיוון שהמבחן לוקח 40 דקות, מה שיכול להיות ארוך מדי בנסיבות מסוימות, מומחים יצרו מספר גרסאות מקוצרות, שהן קצרות ולכן מהירות יותר לביצוע.
אחת הגישות (ארתור ודיי, 1994) הייתה ליצור מבחן המורכב מ-12 שאלות בלבד ב-12 דקות (במקום 36, כלומר 33% מהמבחן המקורי) על ידי בחירת שאלות שבהן יש קפיצה אמיתית בקושי.
עם זאת, כמה פסיכולוגים מתחו ביקורת על הגישה, מכיוון שפתרון שאלות קשות יותר בדרך כלל מתבסס על פתרון דפוסים קלים יותר משאלות קודמות. לכן, גרסה חדשה הופיעה שבה המשתתפים מקבלים את קבוצת השאלות המקורית עם מגבלת זמן של 20 דקות ומערכת ניקוד שונה.
שתי האפשרויות נמצאו כטובות בחיזוי ה-IQ -אך כמובן לא כמו הגרסה המקורית-
חוזקות וחולשות
בזכות יתרונותיו, קל מאוד לבצע אותו והוא יחסית מהיר. זה מאפשר לבדוק קבוצות גדולות ללא מאמצים נרחבים ויקרים, מהסיבה שהוא נוצר על ידי רייבן מלכתחילה. בנוסף, מכיוון שהמבחן מכיל מעט מאוד הוראות והוא לחלוטין לא מילולי, הוא מאפשר להשוות בין אנשים ללא הטיית רקע ורמות השכלה שונות.
מנקודת מבט שלילית, החולשה החזקה ביותר היא שהיא מתמקדת באינטליגנציה נוזלית, מבלי להעריך הרבה יכולות קוגניטיביות אחרות. נכון שההסקה וההינדוקציה ללא ידע קודם הן היכולת החזויה ביותר, אך זה לא מקיף. זה מסביר מדוע הסולם וקסלר מנצח בתוקף ומשמש לחזיות מדויקות יותר, מכיוון שהוא סוללה ארוכה ומקיפה יותר.
חולשה נוספת היא שלמרות שהמבחן הוגן תרבותית, ההבדלים בתוצאות בין המדינות מספיק חזקים כדי להצדיק יצירת סולמות מקומיים להשוואה. כך שההיפותזה ההוגנת תרבותית נמצאת חלקית תחת בדיקה. נראה כי גורמים סוציו-כלכליים קשורים איכשהו להתפתחות קוגניטיבית גבוהה יותר, אולי דרך תזונה טובה ובריאות טובה יותר. ויש גם הבדלים בין אזרחים כפריים לעירוניים, במיוחד במדינות עם הבדלים עצומים בין השניים, כמו באפריקה.
סיכום
כפי שראינו, מבחן ה-IQ של עורב הוא כלי חזק בארגז הכלים של כל בודק אינטליגנציה. הוא מהיר, זול וקל לביצוע. עם זאת, השימוש בו מוגבל למקרים שבהם נדרשות רק תחזיות משוערות. מכיוון שהוא בודק רק גורם אינטליגנציה אחד, אינטליגנציה נוזלית, גם אם הוא מתואם מאוד עם אינטליגנציה, הוא עדיין הערכה מוגבלת למדי של יכולות האדם.
.png)
