.png)
חכה, מה זה גנטיקה?
תארו לעצמכם שאתם הולכים ברחוב ושומעים שיחה: “בובי היה מאוד חכם מאז שהיה ילד קטן. זה ב-DNA שלו”. ביטוי זה הפך להיות כל כך נפוץ שאנחנו מבינים מיד שהוא מתייחס לתכונה מרכזית של בובי. אנחנו גם מקבלים די בקלות שגנים שלנו יכולים להשפיע על האינטליגנציה שלנו, אבל איך? ובאיזו מידה?
כדי להתמודד עם השאלות הללו, נעצור לרגע ונתחיל בשאלה בסיסית יותר: מה זה DNA? ובכן, אפשר לחשוב עליו כמדריך הוראות, אחד טוב יותר מאלו של איקאה. מדריך זה מכיל את כל המידע הנדרש כדי שיצור יוכל להתפתח, לשרוד ולהתרבות. חשוב לציין, שהוא נושא את היכולת להעתיק ולהעביר מידע לדורות הבאים. קטעים של DNA אלו, הנקראים גנים, הם אלו שמפרטים את צבע העיניים או סוג הדם.
עכשיו, אם ה-DNA הוא ספר לימוד, והגנים הם כמו הפרקים ברומן שלנו, האותיות שמרכיבות אותם יהיו נוקלאוטידים. יש 4 סוגים שונים, 4 אותיות, שתמיד מופיעות בזוגות. השילוב שלהם מהווה את קוד החיים. כל אחת מהתאים שלנו מכילה עותק מלא של ה-DNA שלנו ו-99.9% מהחומר הגנטי הזה הוא משותף לכל אדם. זה מה שעושה אותנו בני אדם. זה אומר שרק 0.1% מה-DNA הוא ייחודי, מה שמסביר את התכונות האישיות שלנו.
למרות שזה ברור שלגנטיקה יש תפקיד חשוב במראה הפיזי או בהורשה של הפרעות מסוימות, שאלה שנמצאת על סדר היום במשך עשורים היא האם הקוד הגנטי שלנו יכול להשפיע על תכונות מורכבות יותר כמו אינטליגנציה.
גנטיקה ואינטליגנציה
דמיין קבוצה של אנשים שאתה רואה כחכמים מאוד. זה יכול להיות אמא שלך, סטיבן הוקינג או דה וינצ'י. אם אנחנו שונים רק ב-0.1% מה-DNA שלנו, זה אמור להיות קל להסתכל עליהם ולראות אם יש שילוב קסום להיות גאון, נכון? ובכן, קודם כל, אחוז קטן זה מתייחס לא פחות מ-3 מיליון נוקלאוטידים, 3 מיליון מה"אותיות" שלנו שצריך לנתח. יתרה מכך, אינטליגנציה קשה ללימוד, partly כי אפשר לתאר ולמדוד אותה בדרכים שונות.
לאחר שהחוקרים הסכימו על הגדרה כללית – היכולת ללמוד מניסיון ולהתאים את עצמך לסביבות משתנות, שנבדקת במבחנים שונים – הם גילו שאין דבר כזה "גן חכם". למרות שלקוד הגנטי יש השפעה מדודה על האינטליגנציה שלנו, הקשר אינו פשוט כמו ירושה של כמה מקטעי DNA והפיכה לגאון. האינטליגנציה נקבעת על ידי מספר רב מאוד של גנים אינטראקטיביים, שהשפעתם קטנה וצברת. זה אומר שלמרות שלכל אחד מהם, בנפרד, יש השפעה מועטה, כאשר הם מצטברים יחד, ההשפעה שלהם הופכת להיות משמעותית. זה יהיה כמו טיפות מים על אבן. בנפרד, הן לא נראות משנות את פני השטח, אבל טפטוף מתמשך שוחק אותה.
עם זאת, מחקרים משפחתיים הראו בבירור שגנים יכולים להסביר כ-50% מההבדלים באינטליגנציה בין אנשים. עבור סוג זה של מחקר, השוואת תאומים היא מאוד מועילה. ישנם שני סוגים: (i) תאומים זהים, שמקורם מאותו ביצית וזרע שהתפצלו לשניים בשלב מאוד מוקדם של ההתפתחות, ו-(ii) תאומים לא זהים, שמקורם משני ביציות שונות ושני זרעים שונים. הראשונים הם בעצם קלונים ומשתפים 100% מה-DNA שלהם. לעומת זאת, הלא זהים הם כמו כל אחים אחרים ויש להם כ-50% מהגנים המשותפים.
המדענים גילו שככל ששני אנשים חולקים יותר DNA, כך הם מקבלים ציונים דומים יותר במבחני אינטליגנציה. אם נחשוב על משפחה מפורסמת ורחבה, נגיד הוויזלים, ונצטרך לסדר אותם לפי כמה IQ שלהם דומים, פרד וג'ורג' כאחים זהים יהיו הדומים ביותר. הבא בתור יהיו רון וג'יני, כאחים ביולוגיים, שיהיה להם IQ קרוב יותר מזה של ילד מאומץ שגדל באותו סביבה כמו הארי פוטר. כמובן, הרמיוני תמיד תהיה האדם החכם ביותר בחדר, אז סביר להניח שההורים שלה גם חכמים.
האם זה אומר שעלינו להאשים את הגנים שלנו בציונים שלנו? כן… ולא, קבוצה מאוניברסיטת קינג בלונדון גילתה שיש בסיס גנטי לכך שילדים מוצאים את הלמידה קלה או מהנה). עם זאת, זה לא תלוי רק באינטליגנציה, אלא גם בתכונות אחרות (כולל מוטיבציה או ביטחון). זה אומר, שהמערכת החינוכית הנוכחית מעדיפה שילוב ספציפי של תכונות.
אם אתה בין המזליים, תצליח, אך ציונים אקדמיים בינוניים אינם מעידים על כך שאינך אינטליגנטי. גילוי חשוב כאן הוא שהוראה בדרכים שונות – עם תוכנות מחשב או עם פרויקטים מעשיים – יכולה לעורר את הרצון ללמוד בסוגי אישיות אחרים.
גנטיקה מול סביבה. מוכנים... קרב!
מאחר שציינתי כי כ-50% מההבדלים באינטליגנציה נובעים מגנטיקה... מאיפה מגיע השאר? עבור החצי השני, גורמים סביבתיים הם במיוחד חשובים. אלו כוללים את הסביבה הביתית של הילד, ההורות, החינוך, זמינות משאבים חינוכיים או תזונה. תומך בנקודה זו, תאומים זהים שגדלו בנפרד יש להם IQ פחות דומה מאשר אלו שגדלו תחת אותו גג.
בעבר, השאלה האם אינטליגנציה נקבעת על ידי גנטיקה או סביבה העסיקה את המדענים עד כדי כך שמועדון הקרב היה נראה כמו משחק ילדים. עם זאת, כפי שציין אריסטו, המידה נמצאת באמצע. למרות שלפעמים קשה להפריד ביניהם, אין ספק ששניהם משפיעים על אינטליגנציה. בעוד שגנטיקה יכולה לקבוע עד כמה חכם תוכל להיות, הסביבה משפיעה על התפתחות ה-IQ ומספקת הזדמנויות או מגבלות. וכאן, אנו נתקלים בבעיה כלכלית חברתית חמורה. בעוד שאנשים בריאים ומזינים היטב יש להם סיכוי "לפתוח" את הפוטנציאל המלא שלהם, עבור האזרחים הפחות עשירים הסביבה מהווה חיסרון.
אבל איך הסביבה שלנו יכולה להשפיע על ה-DNA שלנו? חוויות החיים שלנו יכולות לקבוע אם גן נקרא בפועל או פשוט מתעלמים ממנו על ידי הגוף. כמו מתג שאפשר להדליק ולכבות. בתיאוריה, זהו מנגנון נהדר, שכן הוא מאפשר לגנום שלנו להסתגל להקשר שלנו. עם זאת, לחץ מתמשך או חוויות חיים קשות, במיוחד בגיל צעיר, עשויים לשנות כיצד הגנים שלנו מתבטאים, ומשנים את חיווט המוח. דופמין, למשל, משחק תפקיד מכריע במוטיבציה. השתקת גן קולטן לדופמין על ידי מנגנונים אלו – שנקראים שינויים אפיגנטיים – גורמת לנוירונים להיות פחות פעילים, מה שקשור לתוצאות IQ נמוכות.
הגנומ שלנו במהלך החיים
עובדה מדהימה ששמרתי בשרוול שלי היא שההשפעה הגנטית על אינטליגנציה כללית אינה קבועה לאורך חיינו! במקום זאת, היא נראית כמעלית עם הזמן. גורמים גנטיים מהווים כ-20% מההבדלים ב-IQ במהלך הילדות, עולים ל-40% בגיל ההתבגרות ועד 60% בבגרות.
למרות שאנחנו יודעים ש-אינטליגנציה משתנה עם הגיל, הגנים הקשורים ל-IQ נשארים קבועים, אז איך זה יכול לקרות? מדענים מאמינים שאחת האפשרויות היא שילדים מחפשים חוויות שמתאימות לנטיות הגנטיות שלהם. כך, אנחנו בוחרים סביבות שבהן ההבדלים הגנטיים שלנו מתעצמים כי אנחנו מחפשים באופן פעיל הקשרים שמאפשרים לגנים שלנו להיות נינוחים.
כשאתה בבית ספר יסודי, אתה צריך ללמוד את כל המקצועות, אבל ככל שאתה מתקדם בשנות הלימוד אתה מבין די מהר ש“אני שונא מתמטיקה” או “אני לא יכול לסבול כלכלה” ואתה בוחר להמשיך ללמוד את המקצועות שאתה הכי אוהב – או הכי פחות שונא. זהו דוגמה לבחירה פעילה של ההקשר שלנו. ההחלטות הללו עשויות להשפיע על האפיגנטיקה, ולשנות את דפוס הביטוי של הגנים שלנו.
לסיכום, למרות שאנחנו נולדים עם רקע גנטי מסוים שקובע את הגבול העליון של האינטליגנציה שלנו, אנחנו יכולים לבחור לחקור באופן פעיל את הפוטנציאל שלנו. אנחנו עשויים לחפש סביבות מאתגרות או נוחות, שכן כל אחד מאיתנו נמשך לדברים שונים, אך גילוי היכולות האינטלקטואליות המלאות שלנו הוא בוודאות משימה לכל החיים. תהנו מהמסע!
.png)
