.png)
אנחנו נוטים לחשוב שככל שיש לנו יותר ממשהו, כך זה טוב יותר. יותר כסף, מראה טוב יותר, יותר חברים, יותר השכלה, יותר זמן פנוי… מי לא היה רוצה את כל זה, נכון? ובכל זאת, באותו הזמן, אנחנו חושדים שיותר מדי ממשהו גם טומן בחובו סיכונים. מישהו מאוד יפה או עשיר יכול להיות נאהב רק בגלל המראה או הכסף שלו. מישהו מאוד משכיל יכול להרגיש מוצף מהציפיות. וכן הלאה.
אבל מי מאיתנו לא היה רוצה יותר אינטליגנציה, בין אם קוגניטיבית ובין אם רגשית? וכמה שיותר? במיוחד כאשר הוכח על ידי מדע שוב ושוב שככל שיש יותר אינטליגנציה, כך יש יותר סיכויים להצלחה בתחומים שונים של החיים! ובכן, כמו עם הרצונות הראשונים שדיברנו עליהם, יש צורך להיזהר.
האם בני האדם הם שיא האבולוציה? אמנם נכון שחלק מהכישורים הקוגניטיביים והרגשיים של בני האדם עליונים בהרבה מאלו של בעלי חיים (כפי שמוסבר במאמר שלנו על אינטליגנציה של בעלי חיים), יש צד אפל לסיפור הזה שעדיין לא סופר. צד אפל יותר עם הסיכום שמופיע בהמשך. גזע האדם שלנו סובל ממספר לא פרופורציונלי של הפרעות נפשיות בהשוואה למיני בעלי חיים אחרים, כמו למשל קופים.
גופנו ומוחנו הם תוצר של אבולוציה המנוהלת דרך איזון זהיר בין רכיבים ביולוגיים, קוגניטיביים והתנהגותיים שונים. אם דבר אחד משתנה, מספר אחרים צריכים ללוות אותו. התאמה משופרת הנחשבת מועילה בהקשר אחד בדרך כלל נושאת סיכונים חדשים והחלפות. דוגמה מצוינת היא הגרון האנושי ובפרט האפיגלוטיס שלו. האפיגלוטיס שלנו מאפשר לנו להפיק קולות בדרכים מורכבות יותר ממה שיכול לעשות קוף השימפנזה. אך הסיכון לחנק גבוה הרבה יותר אצל בני אדם, שאינם יכולים לאכול ולנשום בו זמנית בניגוד לשימפנזים (או שהאוכל או המשקה יכולים בקלות להיכנס לריאות).
הסיבות לכמות הבלתי פרופורציונלית של הפרעות נפשיות במין האנושי החכם תמיד היו נושא לדיון מדעי, ובשנים האחרונות התחלנו לפצח את המסתורין. במאמר זה, נצלול לתוך איך ולמה אינטליגנציה קוגניטיבית ורגשית, ברמות נמוכות וגבוהות, קשורה להפרעות פיזיות ונפשיות.
האם יותר אינטליגנציה קשורה לבריאות טובה יותר?
הכלל הפשוט הראשון שמדענים גילו היה שיכולת אינטלקטואלית נמוכה הייתה קשורה ליותר בעיות בריאות, בעוד שיכולת אינטלקטואלית גבוהה העניקה לאדם סיכויים טובים יותר לרווחה.
לדוגמה, הצוות בראשות פרופסור קואנן מאוניברסיטת הרווארד גילה במחקר כי 15 נקודות נוספות של IQ בילדות (למשל, מ-85 ל-100 IQ) הביאו להפחתה של בין 20% ל-40% בסבירות לפתח כמבוגר הפרעה כמו דיכאון, חרדה או סכיזופרניה.
אפשר לקרוא לזה קשר ליניארי בין IQ לבריאות (יותר אינטליגנציה, בריאות טובה יותר). בואו נראה את זה בגרף (עם X כ-IQ ו-Y כהסתברות להנות מבריאות טובה).
עם זאת, התוצאות מכמה מחקרים שהתמקדו באנשים מחוננים יצרו בלבול בתחום. פרופסור לורן נאברדי מאוניברסיטת אדינבורו וצוותה גילו כי IQ גבוה משמעותו סיכוי גבוה יותר לדיכאון, או הצוות הצרפתי בראשות קרמרק גילה כי ילדים עם IQ של מעל 130 סבלו מסיכון גבוה יותר לחרדה.
למרות שכמה חוקרים מתחו ביקורת על התחום בשל חוסר משתתפים מספיקים כדי להסיק מסקנות רציניות, כל המחקרים בפסיכולוגיה כוללים מגבלות. אנחנו באמת חושבים ששני סוגי המחקרים הגיעו למסקנות נכונות כי הם מצאו שני חלקים של תופעה מורכבת יותר.
כפי שהצוות בראשות פרופ' קרפינסקי הציע, אנו סבורים שהקשר בין אינטליגנציה לבריאות הוא למעשה קווי, כך שלרוב אינטליגנציה נמוכה נושאת יותר סיכונים, ואילו אינטליגנציה גבוהה יותר מגינה, אך רק עד סף מסוים שבו זה מתחיל להתהפך, כך ש-IQ גבוה מאוד יוביל לסיכוי גבוה יותר לבעיות נפשיות. תופעה שהסיבות הפוטנציאליות להן מוסברות בתיאוריה שנקראת "היפר גוף, היפר מוח" שעליה נלמד יותר מאוחר.
איי קיו נמוך הוא סיכון בריאותי
אם נתמקד בציונים הנמוכים של אינטליגנציה, נגלה שזה בדרך כלל הולך יד ביד עם בעיות בריאות. ולא בגלל סיבה אחת בלבד אלא בשל מגוון סיבות התלויות בכל מקרה ספציפי.
לפעמים הסיבה תהיה בעיות ביולוגיות-אנאטומיות שעשויות להיות נראות או לא (כמו כמות פחותה של חומר לבן במוח) ומסבירות נטייה גבוהה יותר לפתח IQ נמוך יותר ומחלות אחרות. פעמים אחרות, הסיבות יהיו פסיכולוגיות, כמו IQ נמוך שמקשה על הבנת בעיות והתמודדות איתן.
However, studies indicate that the most common reason will be socioeconomic causes. A lower IQ often leads to low-income and/or high-stress jobs that induce chronic stress and provide worse access to quality healthcare. Such situations will promote the emergence of physical and mental illnesses.
מבחינת בריאות פיזית, נמצא כי IQ נמוך קשור במחקרים שונים ליותר מחלות לב, נשימה ועיכול אצל ילדים. בעוד שבצד המנטלי, הוא קשור לסיכוי גבוה יותר לפתח חרדה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית ובדידות. לדוגמה, הפרופסור מלבי וצוותה באוניברסיטת נורווגיה למדע וטכנולוגיה גילו כי IQ גבולי (70-85 IQ) היה בעל סיכוי גבוה פי חמישה לפתח אבחנה פסיכיאטרית בהשוואה ל-IQ ממוצע.
האם IQ גבוה טוב לבריאות שלך?
כפי שאמרנו קודם, הכלל הכללי הוא שככל שה-IQ גבוה יותר, הבריאות טובה יותר, הן פיזית והן פסיכולוגית. במילותיו של פרופסור קואנן מאוניברסיטת הרווארד, עלינו לדבר על “רזרבה קוגניטיבית גבוהה המגנה מפני נוירופתולוגיה”. רזרבה זו משמעותה שאדם עם IQ גבוה יש לו קיבולת מוחית גבוהה יותר בזכות מהירות עיבוד גבוהה יותר - לדוגמה, הנוירונים יורים מהר יותר - או מבנה נוירונלי טוב יותר - לדוגמה, צפיפות גבוהה יותר של דנדריטים נוירונליים המקבלים אותות מיותר נוירונים מקושרים מהרגיל.
איי קיו גבוה מאוד ידרוש רמה גבוהה מאוד של חיבוריות בין נוירונים וגמישות חזקה שתאפשר למידה מהירה מאוד בכל או בחלק מהתחומים הבאים: פסיכומוטורי, חושי, אינטלקטואלי, דמיוני ורגשי. החיסרון, כפי שמוסבר על ידי ה- “תיאוריה של היפרמוח, היפרגוף”, הוא שאחרי סף מסוים, חיבוריות יתר כזו תוביל לרמות קיצוניות של תגובה, מודעות וריגוש.
אם אדם כזה רוב חייו מוקף באנשים חיוביים, בטוחים ומקדמי צמיחה, ה-IQ הגבוה יהפוך לגורם מגן חזק. אך אם האדם סובל מחשיפה כרונית לגורמי לחץ במצב או הקשר שלילי, זה יכול בקלות להוביל לעומס גירויים, למידה מופרזת של פחד ופיתוח סגנון קוגניטיבי רומינטיבי.
אם זה יקרה, הגוף ילמד להגיב יתר על המידה באופן קבוע על ידי הפעלת מערכת הלחימה או בריחה של הגוף, ציר HPA (ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל). הפעלת ציר HPA באופן מתמשך תחליש לאורך זמן את מערכת החיסון ותיצור דלקת כרונית ברמה נמוכה במוח (בעיקר בקורטקס הפרה-פרונטלי) שתגרום לכך שיהיה פגיע לחרדה, דיכאון והפרעות אחרות. תהליך זה גם מסביר מדוע אנשים עם IQ גבוה נוטים יותר לסבול מאלרגיות.
הסיכון גבוה עוד יותר אם לאדם יש כישורים מילוליים הרבה יותר חזקים מאשר כישורים כמותיים (קרפינסקי ואח' (2018)) או כישורים תפיסתיים (קרמרק ואח' (2020)), שכן נראה כי המוכשרים מילולית נוטים יותר להרהר ולדאוג ללא סוף. ככל הנראה, הרשתות הנוירונליות ההיפר-מחוברות שלהם קשורות כל כך חזק לשאר המוח עד שהן אף פעם לא מתנתקות.
מתחת תוכל לראות רשימה קצרה מהמחקר של קרפינסקי ואח' (2018) עם הסיכויים היחסיים (כמה פעמים יותר סביר) שאנשים מחוננים יפתחו הפרעה מסוימת בהשוואה לאוכלוסייה הממוצעת. יש לקחת בחשבון שהמחקר היה מוגבל, כולל בכך שהדגימה המחוננת שלו הייתה מוגבלת לאנשים השייכים למנזה.
- הפרעות חרדה: סיכוי גבוה ב-1.8 פעמים
- הפרעות מצב רוח (דיכאון, דו קוטבי): סיכוי גבוה פי 2.8
- הפרעת קשב: סיכוי גבוה ב-1.8 פעמים
- אספרגר: 1.2 פעמים יותר סביר
- אלרגיות סביבתיות: סיכוי גבוה ב-3.1 פעמים
האם גנטיקה משחקת תפקיד?
ישנם מחקרים גנטיים מאוד עדכניים (כמו אלו של שאנג ואח. (2022) ו-בהראמי ואח. (2021)) שתומכים בכל מה שאמרנו עד כה. מחקרים אלו שאלו האם, מכיוון ש-IQ גבוה והפרעות נפשיות הם חלקית תורשתיים, אינטליגנציה והפרעות נפשיות כמו דיכאון והפרעה דו-קוטבית חולקים למעשה גנים. הם אכן מצאו קשרים משמעותיים בקבוצה קטנה של גנים.
כחצי מהגנים המזוהים, אם הם קיימים, האדם מפתח IQ גבוה יותר ויש לו סיכון גבוה יותר להפרעה נפשית (ולהפך אם הם לא קיימים). החצי השני של הגנים, אם הם קיימים, האדם מפתח IQ גבוה יותר ויש לו סיכון נמוך יותר להפרעה נפשית.
אינטליגנציה גבוהה תהיה גורם סיכון או גורם מגן בהתאם לשילוב הגנטי הספציפי של כל אדם ולסט הנסיבות שמעודדות או לא את הביטוי השונה שלהם.
אינטליגנציה רגשית ובריאות
עד כה התמקדנו באינטליגנציה קוגניטיבית, אבל מה לגבי אינטליגנציה רגשית (EQ), כלומר, היכולת לתפוס, לנצל ולנהל רגשות בעצמך ובאחרים? המחקרים המעטים הזמינים בנושא זה מגלים ש-EQ גבוה יותר מנבא בריאות נפשית ופיזית טובה יותר באופן כללי. זה קשור ליותר פעילות גופנית ולת behaviors של מניעת מחלות. במיוחד כאשר EQ מתורגם לשליטה עצמית, חברותיות וברור.
עם זאת, כאשר רכיבי ה-EQ של תפיסת רגשות ותשומת לב לרגשות עצמיים גבוהים, האדם עלול לחוות קשיים בעיבוד לחץ, מה שעלול להוביל להתפתחות דיכאון. אנשים פחות רגישים יכולים להתפס כקרים יותר על ידי רוב האנשים, אך בתמורה הם פחות מושפעים מלחץ מכיוון שהם מעבדים פחות מידע רגשי מהמצב או מדחיקים אותו ישירות. וזה מועיל בכמה תפקידים והקשרים. לא תרצה שסpecialist משטרת SWAT יזיע בידו כשירה בטרוריסט עם Hostage, נכון?
אוניברסיטה אליטיסטית יכולה להיות חלום או סיוט
עם כל מה שלמדנו, אנחנו מוכנים להבין את הסטטיסטיקה שדיווחו העיתונים שאוניברסיטאות אליטיסטיות סובלות מבעיות בריאות נפשיות בהשוואה לאוניברסיטאות ממוצעות יותר. העומס הגבוה מאוד של לחץ שאוניברסיטאות אליטיסטיות מטילות על כתפיהם של אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה הוא חרב פיפיות.
אם התלמיד נהנה מגידול חיובי, תמיכה חברתית ופיתח אישיות מאוזנת, הוא עשוי להצליח. אך אדם יותר פרפקציוניסטי, בודד וממוקד אקדמית עם חוויות חיים שליליות יסבול מסיכון גבוה מאוד לבעיות נפשיות. לפעמים האוניברסיטה הטובה ביותר אינה האוניברסיטה הנכונה.
המלצות מהירות
איך נוכל להשתמש במה שלמדנו כדי לשפר את חיינו? במקרה של ילדים מחוננים, חשוב להימנע מגידול פרפקציוניזם מופרז ולהתמקד בעניינים אקדמיים. במקום זאת, יש לקדם גישה מאוזנת, עשירה בספורט, יצירתיות, משחקים ופעילויות חברתיות, שתהיה חיובית יותר, ותיצור אישיות resourceful ותמיכה חברתית עם חברויות חזקות. גם עבור מבוגרים מחוננים זו מתכון טוב להתחלה כדי להפוך את הדברים.
במקרה של אנשים עם IQ נמוך, חשוב לגלות לא רק את החולשות אלא גם את החוזקות של האדם ולנסות לפתח ולבנות עליהם חיים מוצלחים, הן חברתית והן בעבודה. לדוגמה, אדם עם IQ נמוך שמצטיין בספורט, יכול לנצל את החוזקה הזו כדי להצליח בתחום הזה במקום לדחוף למשרה משרדית קונבנציונלית, אולי להפוך למאמן ספורט, ספורטאי מקצועי או מנהל אירועי ספורט.
סיכום
במהלך המסע המדהים שלנו, למדנו ש-IQ גבוה בדרך כלל קשור לבריאות פיזית ומנטלית טובה יותר. אנשים עם IQ נמוך בסיכון לא רק בגלל ביולוגיה, אלא במיוחד בגלל ההשפעה השלילית שיש למקצועות עם הכנסה נמוכה על איכות החיים.
להיות בעל IQ גבוה מאוד גם מסוכן. זה כרוך ביכולת מדהימה ללמוד, אך אם נחשפים למצבים מלחיצים לא נכונים, זה יכול להוביל להפעלת מערכת הלחץ באופן כרוני, דלקת במוח ופיתוח הפרעות נפשיות.
בהסתכלות לעתיד, ברור שדרושה עוד מחקר. רוב העבודה התמקדה ב"ברק" של המוכשרים, אך כפי שקארפינסקי ואח' (2018) אומרים, עלינו ללמוד יותר על "הרעמים שמגיעים בעקבות הברק".
.png)
