.png)
.jpg)
בגרות המוח עם הזמן
אם נחשוב על גאונים, תכונה אחת שבדרך כלל מדגישים היא הקדמה שלהם. מוצרט היה מסוגל לנגן בפסנתר בגיל 4, איינשטין כתב את תיאוריית היחסות המפורסמת שלו בגיל 26, ומארק צוקרברג בן ה-19 הגה את הרעיון המיליארדי של פייסבוק. האם זה אומר שהאינטליגנציה מגיעה לשיא בגיל צעיר? האם כל היכולות שלנו מתדרדרות ככל שאנחנו מתבגרים? בואו נתחיל את המסע שלנו על ידי מעקב אחרי איך המוח משתנה במהלך החיים.
כאשר תינוקות נולדים, רוב האיברים שלהם כבר מעוצבים ופונקציונליים, עם זאת, יש אחד שנשאר כ"עבודה בתהליך": המוח. במהלך השנים הראשונות של התינוק, כל נוירון יוצר יותר ממיליון חיבורים בשנייה. החיבורים הללו הם מה שמאפשר למוח שלנו לפעול. גיל הילדות המוקדמת הוא תקופה שבה הנוירונים חוקרים ומבצעים כמה שיותר חיבורים, אך איננו יכולים לשמור על כולם.
חיבורים שמשתמשים בהם יותר לעיתים קרובות מתחזקים, בעוד שהחיבורים שלא נעשה בהם שימוש בסופו של דבר נעלמים. בדרך זו, התקשורת הופכת ליעילה יותר. זהו נקודה חשובה כי תאי המוח צריכים לדבר זה עם זה כל הזמן. אזורים שונים במוח אחראים על יכולות שונות. ההישרדות שלנו תלויה בהחלפת מידע מהירה ביניהם.
למשל, לראות אריה בטבע מפעיל מבנה במוח שמזהה איומים, אזור זה מתקשר עם אזורים אחרים ששולטים בפונקציות מוטוריות ואומר לך: ברח, טיפש! כפי שאתה יכול לדמיין, ככל שזה קורה מהר יותר, כך יש לך סיכוי טוב יותר להימלט. אבל זה לא רק חשוב במצבים של חיים או מוות. המחשבות שלנו, התוכניות, פתרון בעיות או יכולות הלמידה שלנו תלויות גם בתקשורת היעילה של נוירונים.
משהו כל כך יקר חייב להיות מוגן, הקשרים שנותרים מחוזקים בזכות מה שנקרא מיאלין. מיאלין הוא שכבת בידוד שעוטפת את ההקרנות העצביות כמו בידוד סביב כבל. עם המולקולה הזו, תאי העצב יותר עמידים והאותות החשמליים שלהם נעים מהר יותר. מיאלין מופיע בהדרגה ככל שהילדים גדלים ומשפר את תפקוד המוח.
כדי לחוש את השפעתו, מדענים פיתחו מבחנים שבהם הם מודדים את הזמן שלוקח לך להגיב. דמיין שאתה רואה אובייקט מפרספקטיבה מוזרה, למשל, כף הממוקמת כמו זו שבתמונה. כדי לזהות אותו, המוח שלנו צריך להשתמש באזורים שונים. ככל שיש לנו יותר מיאלין, כך האזורים הללו מתקשרים מהר יותר, ולוקח פחות זמן להגיב.
.png)
שני המיאלינציה והקשרים הנוירונליים מגדילים את נפח המוח עד גיל 40, ואז הוא מתחיל להתכווץ לאט כאשר הרקמה מתחילה להתדרדר. עם זאת, לא כל חלק במוח משתנה באותו הזמן. האזורים שלוקחים יותר זמן להתבגר הם אלו שמתדרדרים קודם.
ההפסדים הגדולים ביותר מתחילים כבר בשנות ה-30 שלנו ומתרחשים בקורטקס הפרה-פרונטלי – חשוב לתשומת לב, תכנון, הסקה, פתרון בעיות – ובהיפוקמפוס – מעורב בלמידה, זיכרון וניווט. אבל איך השינויים הללו מתורגמים לאינטליגנציה שלנו? האם אין תקווה עבורנו אחרי שנות ה-20 שלנו?
התפתחות של פונקציות קוגניטיביות
כשהזמן עובר, אנחנו בהחלט מרגישים שהיכולות שלנו פוחתות. עם זאת, אם הייתם צריכים לעבור ניתוח גדול, במי הייתם בוחרים לבצע אותו: בוגר רפואה חדש מהקולג' – עם מוח מיאליני מעולה – או מנתח עם שנים של ניסיון מאחורי הסכין?
בדיוק, התשובה שלנו כאן אומרת שזה לא כל כך פשוט כמו לומר שאנשים צעירים יותר חכמים. מחקרים עדכניים מציעים שלא רק שאין שיא לאינטליגנציה שלנו, אלא שאין תקופת חיים שבה כל היכולות שלנו בשיאן. זיכרון לטווח קצר לסיפורי משפחה, למשל, מתחיל להידרדר כבר בסוף התיכון, חשיבה מופשטת מגיעה לביצועים הגבוהים ביותר בגיל ההתבגרות המוקדמת ומתחילה להידרדר לאחר גיל 30. יתרה מכך, אוצר המילים ומידע כללי לא מגיעים לפוטנציאל המלא שלהם עד לאחר יום ההולדת ה-40 שלנו.
איך זה אפשרי? אולי תהיתם. ובכן, האינטליגנציה שלנו אינה הומוגנית, היא יכולה להתחלק לשני סוגים שונים. הראשון נקרא אינטליגנציה נוזלית ומייצג את היכולת שלנו לפתור בעיות חדשות. זהו הסוג שמצטמצם עם הזמן, מה שמסביר מדוע קשה לאנשים מבוגרים ללמוד כיצד להשתמש בטכנולוגיה חדשה כמו סמארטפון. סוג זה של אינטליגנציה נדרש גם להסקה מופשטת, ולכן, חידות ובעיות מתמטיות הופכות למאתגרות יותר ויותר ככל שאנחנו מתבגרים.
בניגוד לכך, אנו מוצאים את האינטליגנציה המוקשה, שהיא הצטברות של ידע וכישורים לאורך החיים. סוג שני זה של אינטליגנציה דורש ניסיון, ולכן הוא גדל ככל שאנחנו מתבגרים. הוא כולל ידע בהיסטוריה –או/או עובדות על מלחמת הכוכבים, תלוי באדם– אך גם כרוך ביכולת לתקשר עם הסביבה שלנו. אם נתקלנו בבעיה פעמים רבות, נהיה מאוד טובים בפתרונה.
מבחני IQ מעריכים בעיקר אינטליגנציה נוזלית, מה שמוביל לרעיון שהצעירים חכמים יותר. עם זאת, אם נבחן את הביצועים של אנשים בגיל 18-27 מול אנשים בגיל 60-80 בבעיות יומיומיות – כמו בעיות בעבודה או סכסוכים משפחתיים – קשישים מנצחים את דור ה-Z.
אותו דבר קורה כשמדובר במומחיות ספציפית לתחום. מנתחים בגיל העמידה התמודדו עם סוגים שונים של בעיות במהלך הפרקטיקה שלהם, וצברו מגוון רחב של כלים להמחשה וליישום פתרונות לסיבוכים הנפוצים יותר. במילותיו של אחד מהמחברים של המחקר “ידע אינו מפצה על ירידה באינטליגנציה של מבוגרים; זו אינטליגנציה!” אבל מהו המושג הזה של פיצוי?
פיצוי במוח המזדקן
המוח אינו איבר סטטי, הוא יכול להסתגל לשינויים כדי לשמור על היכולות שלנו. זה הופך להיות קריטי כשמדברים על הזדקנות. במובן מסוים, אפשר לראות את המוח כמערכת שמסוגלת "להילחם" בירידה הקשורה לגיל. דוגמה ברורה לכך היא כשחושבים על מעקב אחרי מסלול. דמיינו את הדרך מביתכם לסופרמרקט. לא משנה אם אתם בני 20 או 60, תוכלו לעשות זאת בעיניים עצומות.
עם זאת, אם הם מתחילים בעבודות בנייה וסוגרים את הרחוב שבו אתה עובר בדרך כלל, הצעירים והקשישים יגיבו אחרת. מוח של בן 20 יש לו מפה של הסביבה והוא ימצא דרך חלופית במהירות. לעומת זאת, אדם בשנות ה-60 לחייו אוטומט את רצף התנועות “אני הולך שמאלה עד סוף הרחוב, ואז פונה ימינה…” לכן, יהיה קשה יותר לאזרח הוותיק להגיע לסופרמרקט, כי הרסנו את האסטרטגיה הקוגניטיבית שלו/שלה.
למה אסטרטגיות שונות לאותו יעד? הייצוג של מפה תלוי בהיפוקמפוס – כפי שאמרנו בתחילה, אחת מהמבנים המושפעים ביותר מגיל – בעוד שהאוטומטיזציה של תנועות מתבססת על אזור מוחי אחר שסובל פחות משינויים.
שינוי האזור במוח לאזור שנשאר במצב טוב יותר מאפשר לנו להגיע לסופרמרקט למרות הידרדרות ההיפוקמפוס. חשוב לציין שאיננו מזהים הבדלים אלא אם כן הדרך משתנה, כך שלמרות שהאסטרטגיה ההיפוקמפלית היא יותר גמישה, האסטרטגיה העצמאית תעבוד בתרחישים הנפוצים ביותר.
כדי להבהיר, המוח מתפתח כל הזמן, מגיע לשיאים רצופים עבור כישורים קוגניטיביים שונים במהלך החיים. גם כאשר אזורים מסוימים מתחילים להידרדר, ניתן לפצות על תפקידיהם כדי לבצע פעילויות יומיומיות. נכון כי צעירים מוכנים יותר לסביבה משתנה, מה שמובן, עבור ילד הכל חדש ויש כל כך הרבה ללמוד! ככל שאנחנו מתבגרים, האנרגיה נראית מתמקדת בניצול הניסיון ורכישת מומחיות.
אין עוד פחד
החדשות הטובות הן שסינפסה ומיאלינציה מושפעים מניסיון. זה אומר שהמעגלים מתחזקים על ידי שימוש חוזר. ללא קשר לרקע החינוכי, פעילויות מגרות מנטלית, כמו קריאה, כתיבה או פתרון תשבצים, עוזרות ללהפוך את הירידה הקוגניטיבית.
בנוסף, אם אתה אוהב להקשיב למוזיקה, זה יום המזל שלך! חוקרים גילו שהתחביב הזה עשוי לחדד את יכולת המוח לחזות אירועים ולהישאר מרוכז. לבסוף, זה לא מפתיע ש-אינטראקציה חברתית משפיעה חיובית על הקוגניציה, פשוט תנסה לדמיין את כל האלמנטים הנדרשים: זיהוי פנים, תשומת לב, זיכרון… המסר הוא: הישאר פעיל מנטלית!
המוח הוא איבר פלסטי שאינו מפסיק להשתנות, בניגוד למה שחשבו בדרך כלל, השינוי הזה אינו רק הידרדרות עם הזמן. אחרי הכל, זכרו שסרוונטס פרסם את “דון קיחוטה” בגיל 58, “על מוצא המינים” של דארווין יצא לאור כשהיה בן 50, ורייגן נכנס לראשונה לזירה הפוליטית בגיל 53. הישגים אינטלקטואליים אינם מוגבלים לצעירים!
.png)
